שיר עד - באב אל וואד - מילים: חיים גורי | לחן: שמואל פרשקו | שירה: הדסה סיגלוב, 1968
97.9 هزار بار بازدید -
11 سال پیش
-
מוזמנים להירשם ל-
מוזמנים להירשם ל- שירעד ◁ וללחוץ על הפעמון 🔔. כך תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן. תודה
מילים: חיים גורי (2018-1923) |
לחן: שמואל פֶרְשְׁקוֹ (1990-1914) |
עיבוד: הרצל סיגלוב (נ' 1927) |
שירה: הדסה סיגלוב (נ' 1929) - Hadassah Sigalov |
שנת כתיבה והלחנה: 1949 | שנת הוצאת תקליט: 1968.
השיר "באב אל וואד" (Bab El Wad"") נולד מתוך כאב האובדן.
הוא מנציח את החללים, פורצי הדרך לירושלים ומסירי המצור על העיר - לוחמים ושיירות אספקה משוריינות - שנפלו על הרי שער הגיא ("באב אל וואד" בערבית) בקרבות לכיבוש המשלטים החולשים על הדרך לעיר.
סיפר חיים גורי בראיון:
"הייתי סגן מ"פ בגדוד השביעי של הפלמ"ח שלחם בחטיבת הנגב. עליתי לירושלים לפגוש חברים מ(חטיבת - ש.ע) 'הראל'. רבים מהם היו חניכים שלי וידידים אישיים שנהרגו. וראיתי את המשוריינים החרוכים והמשאיות השרופות.
הזמרת יפה ירקוני, שהייתה ידידה קרובה שלי, ביקשה איזה שיר. החוויה של באב אלוואד (מילה לא ברורה - ש.ע) אותי, וכתבתי את השיר הזה. הוא הושר בפעם הראשונה ביולי 1949, באולם "אוהל שם", בקונצרט על תל אביב, בלחן של שמואל פרשקו.
הסיום (של השיר -ש.ע) נפתח פה אל זמן עתיד: 'יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה, אודם כלנית בהר ובמורד. זה אשר ילך בדרך שהלכנו - כלומר, מי שיעבור במקום הזה - אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד'. שיזכור אותנו. המוטיב הזה של הזיכרון חוזר אצלי בשירים רבים, כמו בשיר 'הרעות' - 'ונזכור את כולם'. הזיכרון כחלק מתרבות הזיכרון.
נפלה שגיאה בביצוע הזה של יפה ירקוני, שהיא שרה אותו נפלא. היא אומרת: 'זה אשר יילך בדרך שהלכנו לא ישכח אותנו', וצריך לניות 'אל ישכח אותנו', כי 'אל ישכח אותנו' זה בקשה, ו'לא ישכח אותנו' זה שמץ של יוהרה. אז אני מאד מבקש שתשימו לב: במקום 'לא ישכח אותנו' - 'אל ישכח אותנו'."
בספרם "משפחת הפלמ"ח / ילקוט עלילות וזמר" (בעריכת חיים גורי וחיים חפר, הוצאת "ידיעות אחרונות", 1977, עמוד 214), כותבים חיים גורי וחיים חפר על השיר:
"מלווי השיירות לירושלים, אנשי הגדוד החמישי, השישי ו'הפורצים' - אנשי 'הראל', החטיבה שנתנה את תרומת הדם הכבדה ביותר במלחמת השחרור. לאורך הדרך ההיא ובגבעות שמעבריה, נרשמו כמה מהמרים והמופלאים בסיפורי תש"ח. וירושלים הנצורה מנגד. מספרים על פלוגה אחת פצועה, רטושה ועייפת קרבות, שהודיעה כי אין בכוחה להמשיך. הם ביקשו לישון לילה אחד במנוחה. פנה המ"פ אל יוספלה (טבנקין) המח"ט וביקש ממנו כי ידבר אל האנשים. אמר יוספלה: "אינני יכול לדבר אליהם, אני יכול רק לתת פקודה. שבני ידבר". בני מרשק, הפוליטרוק שבע הקרבות, ישב מול הבחורים והקשיב לטענותיהם. בעוד הוא קם על רגליו להשיב להם - התמוטט. קמו אנשי הפלוגה ויצאו לפעולה".
השיר הפך לאחד מסמלי יום הזיכרון לחללי צה"ל.
הביצוע, המובא כאן לשיר מפי הדסה סיגלוב, נטבע בשנת 1968 באלבום "הדסה סיגלוב - 20 שנות שיר וזמר" (מקולית).
הוא נדפס שוב בשנת 2008 בתקליטור "הדסה סיגלוב - סולו", בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי.
ביצועים נוספים לשיר נמצאים גם הם בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "חיים גורי" ו"שירים ליום הזיכרון", מפי:
1. יפה ירקוני (2012-1925).
2. רונית אופיר (1951).
3. מאי ישראלי-לשמן.
פה אני עובר, ניצב ליד האבן.
כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים.
ערב אט יורד, רוח ים נושבת,
אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.
באב אל וואד,
לנצח זכור נא את שמותינו,
שיירות פרצו בדרך אל העיר.
בצידי הדרך מוטלים מתינו.
שלד הברזל שותק כמו רעי.
פה רתחו בשמש זפת ועופרת.
פה עברו לילות באש וסכינים.
פה שוכנים ביחד עצב ותיפארת,
משוריין חרוך ושם של אלמוני.
באב אל וואד...
ואני הולך, עובר כאן חרש חרש (- בית זה אינו מושר כאן)
ואני זוכר אותם אחד אחד.
כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש
כאן היינו יחד משפחה אחת.
באב אל וואד...
יום אביב יבוא ורקפות תיפרחנה,
אודם כלנית בהר ובמורד.
זה אשר יילך בדרך שהלכנו -
אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד.
באב אל וואד...
מלווה את הסרטון תמונה של הדסה סיגלוב.
עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad.
אהבתם את הסרטון? 🎵 מוזמנים לעשות 👍 ולהגיב.
מילים: חיים גורי (2018-1923) |
לחן: שמואל פֶרְשְׁקוֹ (1990-1914) |
עיבוד: הרצל סיגלוב (נ' 1927) |
שירה: הדסה סיגלוב (נ' 1929) - Hadassah Sigalov |
שנת כתיבה והלחנה: 1949 | שנת הוצאת תקליט: 1968.
השיר "באב אל וואד" (Bab El Wad"") נולד מתוך כאב האובדן.
הוא מנציח את החללים, פורצי הדרך לירושלים ומסירי המצור על העיר - לוחמים ושיירות אספקה משוריינות - שנפלו על הרי שער הגיא ("באב אל וואד" בערבית) בקרבות לכיבוש המשלטים החולשים על הדרך לעיר.
סיפר חיים גורי בראיון:
"הייתי סגן מ"פ בגדוד השביעי של הפלמ"ח שלחם בחטיבת הנגב. עליתי לירושלים לפגוש חברים מ(חטיבת - ש.ע) 'הראל'. רבים מהם היו חניכים שלי וידידים אישיים שנהרגו. וראיתי את המשוריינים החרוכים והמשאיות השרופות.
הזמרת יפה ירקוני, שהייתה ידידה קרובה שלי, ביקשה איזה שיר. החוויה של באב אלוואד (מילה לא ברורה - ש.ע) אותי, וכתבתי את השיר הזה. הוא הושר בפעם הראשונה ביולי 1949, באולם "אוהל שם", בקונצרט על תל אביב, בלחן של שמואל פרשקו.
הסיום (של השיר -ש.ע) נפתח פה אל זמן עתיד: 'יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה, אודם כלנית בהר ובמורד. זה אשר ילך בדרך שהלכנו - כלומר, מי שיעבור במקום הזה - אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד'. שיזכור אותנו. המוטיב הזה של הזיכרון חוזר אצלי בשירים רבים, כמו בשיר 'הרעות' - 'ונזכור את כולם'. הזיכרון כחלק מתרבות הזיכרון.
נפלה שגיאה בביצוע הזה של יפה ירקוני, שהיא שרה אותו נפלא. היא אומרת: 'זה אשר יילך בדרך שהלכנו לא ישכח אותנו', וצריך לניות 'אל ישכח אותנו', כי 'אל ישכח אותנו' זה בקשה, ו'לא ישכח אותנו' זה שמץ של יוהרה. אז אני מאד מבקש שתשימו לב: במקום 'לא ישכח אותנו' - 'אל ישכח אותנו'."
בספרם "משפחת הפלמ"ח / ילקוט עלילות וזמר" (בעריכת חיים גורי וחיים חפר, הוצאת "ידיעות אחרונות", 1977, עמוד 214), כותבים חיים גורי וחיים חפר על השיר:
"מלווי השיירות לירושלים, אנשי הגדוד החמישי, השישי ו'הפורצים' - אנשי 'הראל', החטיבה שנתנה את תרומת הדם הכבדה ביותר במלחמת השחרור. לאורך הדרך ההיא ובגבעות שמעבריה, נרשמו כמה מהמרים והמופלאים בסיפורי תש"ח. וירושלים הנצורה מנגד. מספרים על פלוגה אחת פצועה, רטושה ועייפת קרבות, שהודיעה כי אין בכוחה להמשיך. הם ביקשו לישון לילה אחד במנוחה. פנה המ"פ אל יוספלה (טבנקין) המח"ט וביקש ממנו כי ידבר אל האנשים. אמר יוספלה: "אינני יכול לדבר אליהם, אני יכול רק לתת פקודה. שבני ידבר". בני מרשק, הפוליטרוק שבע הקרבות, ישב מול הבחורים והקשיב לטענותיהם. בעוד הוא קם על רגליו להשיב להם - התמוטט. קמו אנשי הפלוגה ויצאו לפעולה".
השיר הפך לאחד מסמלי יום הזיכרון לחללי צה"ל.
הביצוע, המובא כאן לשיר מפי הדסה סיגלוב, נטבע בשנת 1968 באלבום "הדסה סיגלוב - 20 שנות שיר וזמר" (מקולית).
הוא נדפס שוב בשנת 2008 בתקליטור "הדסה סיגלוב - סולו", בהפקת העמותה למורשת הזמר העברי.
ביצועים נוספים לשיר נמצאים גם הם בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "חיים גורי" ו"שירים ליום הזיכרון", מפי:
1. יפה ירקוני (2012-1925).
2. רונית אופיר (1951).
3. מאי ישראלי-לשמן.
פה אני עובר, ניצב ליד האבן.
כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים.
ערב אט יורד, רוח ים נושבת,
אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר.
באב אל וואד,
לנצח זכור נא את שמותינו,
שיירות פרצו בדרך אל העיר.
בצידי הדרך מוטלים מתינו.
שלד הברזל שותק כמו רעי.
פה רתחו בשמש זפת ועופרת.
פה עברו לילות באש וסכינים.
פה שוכנים ביחד עצב ותיפארת,
משוריין חרוך ושם של אלמוני.
באב אל וואד...
ואני הולך, עובר כאן חרש חרש (- בית זה אינו מושר כאן)
ואני זוכר אותם אחד אחד.
כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש
כאן היינו יחד משפחה אחת.
באב אל וואד...
יום אביב יבוא ורקפות תיפרחנה,
אודם כלנית בהר ובמורד.
זה אשר יילך בדרך שהלכנו -
אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד.
באב אל וואד...
מלווה את הסרטון תמונה של הדסה סיגלוב.
עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - העמותה למורשת הזמר העברי - Shir Ad.
אהבתם את הסרטון? 🎵 מוזמנים לעשות 👍 ולהגיב.
11 سال پیش
در تاریخ 1392/08/22 منتشر شده
است.
97,957
بـار بازدید شده